בקשה להארכת מועד להגשת ערעור
1. בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק-דינו של בית-משפט השלום בירושלים (כב' השופטת מ' אביב), בת"א 9237/07, מיום 18.11.07 (ת"א 9237/04), שדחה את תביעת המבקשת לקבלת פיצוי בסך 281,000 ש"ח בגין נזקים שנגרמו לה, לטענתה, כתוצאה מניהול חשבונה על-ידי המשיב.
2. המבקשת ביקשה להאריך את המועד האחרון להגשת ערעור ב- 30 ימים. הנימוק שהציגה המבקשת להארכת המועד המבוקשת הוא עומס עבודה של בא-כוחה של המבקשת, ומהטעם "שמדובר בימי סוף שנה". עוד פורט כי המבקשת הודיעה לבא-כוחה על רצונה בהגשת הערעור לקראת סוף תקופת הערעור, עת שבה ארצה משהייה בחו"ל (סעיפים 6-7 לבקשה).
3. המשיב מתנגד להארכת המועד המבוקשת וטוען כי היא הוגשה לאחר שחלף המועד להגשת הערעור, ומבלי שצורף לה תצהיר לתמיכה בעובדות הנטענות בה, או מסמך המעיד על כך שהמבקשת אכן שהתה בחו"ל. לגופה של הבקשה, טוען המשיב כי המבקשת לא הוכיחה קיומו של טעם מיוחד הדרוש להארכת המועד, ולא הוכיחה כי טובים סיכויי הערעור להתקבל.
דיון
4. מועד להגשתו של ערעור אזרחי קבוע בחיקוק, ועל כן חובה על המבקש הארכת מועד לבסס בקשתו על "טעם מיוחד", זאת כאמור בהוראות תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. יודגש כי בנושא זה מקפידים עם בעל הדין הקפדה יתירה (ר': זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995) עמ' 897). יתירה מזו, גם מקום שהמבקש אינו חייב להראות "טעם מיוחד", כדי לזכות בהארכת מועד, לא יאריך בית המשפט את המועד כדבר שבשיגרה, אלא אם הראה המבקש צידוק לכך (שם, ס' 682). טעמים מיוחדים, אף שאלה לא הוגדרו באופן שיטתי וכולל, ייבחנו לפי נסיבותיו של כל מקרה לגופו. בין היתר, ייבחנו משך האיחור, "האם הבקשה הוגשה בתוך המועד להגשת ההליך, מהו הטעם שהציג המבקש להגשתו של ההליך באיחור, מידת ההסתמכות של בעל הדין שכנגד על האיחור, וכן סיכוייו הלכאוריים של ההליך לגביו מוגשת הבקשה להארכת מועד. ככל שסיכויי ההליך לגופו נחלשים או אף אפסיים, כך נחלשת ההצדקה מבחינת האינטרס של בעל הדין שכנגד ושל הציבור בכללותו למתן ארכה להגשתו" (ר': בש"א 5636/06 נפתלי נשר נ. שלומי גפן, כב' השופטת ד' בייניש (כתוארה אז) לא פורסם).
בעיקרון, נטו בתי-המשפט להיענות לבקשה להארכת מועד שעה שהנסיבות, בעטיין חל האיחור, לא היו בשליטתו של בעל הדין - המבקש. כדוגמא, הוכרה מחלת בעל הדין כטעם המצדיק הארכת מועד. מנגד, בצידה האחר של משוואה זו, לא הוכרו טעמים הנעוצים בבעל הדין עצמו כטעמים המצדיקים הארכת מועד (ר': בש"א 1038/85 בע"א 64/85 בנק צפון אמריקה בע"מ נ. עומר גלבוע חברה לבניין ועבודות עפר בע"מ (בפירוק). בלשון אחר, ככלל, נועדו "הטעמים המיוחדים" לסלול דרכו של בעל הדין ולפתוח לו שערי בית המשפט, מקום בו סוכלה כוונתו להגיש ערעור, בשל אירועים שמחוץ לשליטתו הרגילה או בשל תקלות שלא יכול היה להיערך אליהן מראש (ר' ע"א 6842/00 ידידיה נ. קסט, פ"ד נה(2) 904). ומנגד - אין בטעמים המיוחדים משום ראש גשר כדי לפרוץ דרך למי שבשקידה סבירה יכול היה לנקוט פעולה במועד מוקדם ולא עשה כן מתוך בחירתו שלו.
5. בענייננו, הוגשה הבקשה בטרם חלף המועד האחרון להגשת הערעור, ובטרם התגבש אינטרס ההסתמכות של המשיב על סופיות פסק-דינו של בית-משפט קמא. בנוסף, הודעת הערעור אף הוגשה ימים ספורים לאחר שתמה תקופת הערעור (ולאחר הגשת בקשה זו). בנסיבות אלו הכף נוטה לקבל את הבקשה, כפי שיבואר להלן.
6. יש לדחות את טענת המשיב, לפיה הבקשה דנן הוגשה לאחר חלוף המועד האחרון להגשת הערעור, שכן, לשיטתו, פסק-הדין ניתן ביום 22.10.07 ולא ביום 18.11.07. בהליך בבית-משפט קמא, נושאת ההחלטה מיום 22.10.07 את הכותרת "החלטה" ומסתיימת במילים הבאות: "אני מורה לצדדים להודיע לי עד ליום 15.11.07 אם נותרו מחלוקות נוספות המצריכות הבהרה, או שהחלטה זו מהווה, למעשה, פסק דין המסיים את ההליכים. בשלב זה איני עושה צו להוצאות. אולם, אם ימשיך ההליך ואדרש ליתן פסק דין סופי ילקחו בחשבון ההוצאות בגין הליך זה במסגרת ההוצאות הכלליות. התיק לעיוני ביום 17.11.07". לעומתה, נושאת ההחלטה מיום 18.11.07 נושאת את הכותרת "פסק-דין", ונוסחה הוא כדלקמן: "על פי הודעותיהם של שני הצדדים לתיק, לאור החלטתי מיום 22.10.07 לא נותרו עוד מחלוקות להכרעה. לפיכך, אני מורה כי החלטתי מיום 22.10.07 תהיה פסק דין סופי בתיק". סופיות ההחלטה אינה נקבעת על-פי תוכנה או על-פי כותרתה, אלא על-פי מבחן דיוני פורמאלי, בו יש לבחון האם התיק נסגר או שמא נותר פתוח (על ההבדל בין פסק-דין להחלטה אחרת ר': ע"א 6058/93 מנדלבליט נ' מנדלבליט, פ"ד נא(4) 354). לפיכך, משמסרו הצדדים לבית-המשפט ביום 18.11.07 כי אין עוד מחלוקות ביניהם, הובהר כי הסכסוך ביניהם הסתיים, באה החלטה שנשאה את הכותר "פסק-דין" לאור הודעות הצדדים לפיהן לא נותרו מטעמם מחלוקות ואין צורך בהמשך הדיון בתובענה, וממועד זה התחיל מנין תקופת הערעור.
7. אמנם, הבקשה להארכת מועד להגשת ערעור לוקה בחסר, מהטעמים הבאים:
הטענה בדבר שהיית המבקשת בחו"ל לא נתמכה בראיה כלשהי, לא פורטו מועדי נסיעתה וחזרתה של המבקשת, ואף לא ברור משך שהייתה בחו"ל. למעלה מכך, שהייה בחו"ל של בעל דין הינה אירוע שבשליטת בעל הדין וקשורה בהתנהלותו או במחדלו להתנהל, והנו אירוע שניתן היה להיערך אליו מראש. כמו-כן, טענת ב"כ המבקשת בדבר עומס עבודה נטענה באופן כללי וסתמי בבין היתר במילים "מדובר בימי סוף שנה שידוע לכל שהם ימי עומס" (סעיף 10 לתגובת המבקשת), ללא פירוט ובלא שצורף תצהיר לתמיכה בטענה זו. עומס עבודה לא הוכר בפסיקה כטעם מיוחד המצדיק הארכת מועד להגשת ערעור. ההחלטה אם להגיש את הערעור אם לאו, כמו גם עומס העבודה במשרדו של ב"כ המבקשת הם עניינים מן הסוג שבין בעל-דין לעורך-דינו - ואין הם מקימים טעם מיוחד להארכת מועד (ר': בש"א 2901/99 דניאלי מיכאל נ' דניאלי אסתר, לא פורסם; בש"א 8179/98 סטלה לוין נ' עו"ד יעקב פרצוב, לא פורסם; בש"א 5778/94 מדינת ישראל נ' ארגון סוכנים ובעלי תחנות דלק בישראל, פ"ד מ"ח(4) 872; בש"א 5676/94 זאב צוקר נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, לא פורסם).
באשר לסיכויי הערעור להתקבל, נטען כי הערעור נסב על הכרעת בית-משפט קמא בשאלה משפטית, שניתנה על בסיס עובדות שלא היו שנויות במחלוקת.
יחד-עם-זאת, כאמור, הבקשה להארכת מועד הוגשה בתוך תקופת הערעור, המעיד כי המבקשת לא השתהתה בהגשת בקשתה, ופעלה בטרם הפך פסק-הדין לחלוט, ובטרם התגבשה הסתמכות המשיב על סופיותו. בנוסף, כתב הערעור הוגש ביום 10.1.08, ימים ספורים לאחר שתמה תקופת הערעור, ולפיכך, בנסיבות דנן, היעתרות לבקשת המבקשת משמעה הארכת תקופת הערעור בפרק זמן קצר ביותר, המקיים את האיזון הראוי לעומת אינטרס המשיב לסופיות ההליך בפני בית-משפט קמא.
אשר-על-כן, הבקשה מתקבלת. המועד להגשת הערעור מוארך עד להגשתו בפועל.
ניתנה היום ט' בשבט, תשס"ח (16 בינואר 2008) בהעדר הצדדים.
המזכירות תשלח עותק ההחלטה לצדדים.
|
ר' כרמל, רשם
בית משפט מחוזי
ירושלים
|
קלדנית: רחל אמויאל